בעלי טס לחו"ל, באמצע אוגוסט, אביגיל ויעלי אוטוטו יוצאות לחופש ארוך וקשה לו… הוא חייב להתאוורר, הוא גם עבד מאוד קשה, חייב לנוח, מסיבה פצצה בפורטוגל החבר'ה מתארגנים והוא רוצה להצטרף ועל הדרך קצת לראות את המדינה, מגיע לו…  והאופציות שעמדו בפניי לאפשר או להתגרש.

הוא לא באמת אמר שאם אני לא אסכים לנסיעה
אז נתגרש אבל הוא פשוט הציב עובדה – הוא חייב לטוס! אז איזה ברירה נשארה לי… שחררתי. הלוואי ויכולתי לפרגן לו, הלוואי ויכולתי להגיד לו "תיסע ממי, תנשום, תתאוורר ותחזור חדש" אבל לא יצא לי וגם לא כל כך רציתי כי קשה לי.

אז מה יש לי בבית… שתי בנות בעלות דמיון מפותח ביותר, שדורשות את עצמאותן כאן, עכשיו, הרגע ומיד! עבודה לחוצה במשרה מלאה, הורים משני הצדדים אוהבים, אהובים ותומכים אבל לצערי עם מעט יכולת לעזור ומסגרת שעוד רגע נסגרת.

התכוננתי!!

אז מה הכנתי… מנוי לכבלים, חברות מהשכונה, שכנה אחת צמודה לעזרה, טונות של יצירה ועוד משהו קטן… סיפרתי לכולם! בעלי טס לחו"ל ואשמח לכל עזרה אפשרית! מה עוד עשיתי… החלטתי להנות!

תשמעו, זה לא קשה כמו שחשבתי, אפילו יותר קל! אין את ה"תביא, תיקח, מה התיישבת? היום אני, היום אתה, בוא רגע, לך רגע,  היה לי יום קשה, תעשה אתה…" הכל בידיים שלי, הכל תלוי בי ויש סדר בבית, כלומר, בלאגן אבל אף אחד לא מתלונן על זה.

אז קצת דיברתי עם אמהות אחרות והבנתי שגם הן מרגישות אותו דבר, אולי זה עניין השליטה, אולי זה העניין של מאבק המסכנות – מי מסכן יותר ולמי היה קשה יותר, בכל מקרה, בפעם הבאה שבעלי יטוס לחו"ל מקווה שאצליח לפרגן יותר.

 

האתגר הראשון!