כינים… בואו באמת נדבר על הכינים, המכה השלישית ואולי גם מכה מספר אחת בגנים… הרבה מההורים מכירים את הרגע הזה שהילד חוזר מהגן מגרד בראש ללא הפסקה ועם זה מגיעה ההבנה שלכם שחייבים לעשות טיפול כי הילד סובל ומי יודע מה מסתובב לו בראש. בערב מתיישבים מול הטלוויזיה עם חומר נגד כינים, מסרק, מגבת והילד נקי. למחרת הוא חוזר שוב…. מתגרד  😦 …

אז מה זה בעצם כינה…?

כינה היא חרק טפיל המתארח וחי בשיער ראש של האדם וניזון רק מדם האדם ובניגוד למה שחושבים היא לא באמת מקפצת מראש לראש, שוחה או עפה, אלא היא מתפשטת כתוצאה מהטיית ראשי אנשים וקירובם לכדי נגיעה זה לזה. הכינה לא מעבירה מחלות, היא בעיקר גורמת לגרד חזק ומכאיב.

בניגוד לדעה המקובלת, לא נמצא כל קשר בין היגיינה וניקיון לבין הסיכוי להידבק בכינים, ראש נקי אינו חסין מפני הדבקה.

החרם שהגיע בעקבות הכינים

אספר לכם סיפור ששמעתי מחברה השבוע "יום אחד הבת שלי חזרה הביתה עצובה מהגן ,היא הייתה כבת 5, כששאלתי אותה "מה קרה?" היא סיפרה לי שחן לא יכול לשבת לידה יותר. שאלתי אותה: "למה חן לא יכול?" היא ענתה שאמא שלו אמרה לו שיש לי כינים ואסור לו להתקרב אליה.
חן סיפר לעוד ילדים שהבינו שאסור להתקרב לבת שלי… כבר באותו יום הגן התחלק ל-2, אלה שלא היה להם אכפת ואלה שלא התקרבו לבת שלי. באותו ערב כבר עשיתי לה טיפול ולמחרת היא כבר היתה נקייה אבל לילדים זה כבר לא שינה, מבחינתם היא היתה "הילדה עם הכינים" והגננות עבדו קשה מאוד כדי להחזיר לילדה את החברים…  אז אולי החברים חזרו אבל את מה שנעשה אין להשיב והילדה לעולם לא תשכח את החרם שעשו עליה כבר בגיל 5.

השבוע לקחתי את הבת שלי לגן, כשהגענו היא שמחה לראות חברה והתיישבה לידה בפינת הספרים, הן היו נראות קרובות ושמחות עם הספר. החברה לא הפסיקה לגרד בראש ורשמתי לעצמי "לא לשכוח לעשות טיפול היום בערב!" לרגע לא חשבתי לבקש מאביגיל לא לשבת ליד החברה.

אתם מבינים… כינים לצערנו כמו יתושים, ג'וקים, נחשים ועוד כמה חיות שאני יכולה לחשוב עליהם, הם חלק מהחיים שלנו. הכינים פשוט חיים בתוכנו וכנראה שזה לא ממש משנה אם היא תשב ליד החברה או לא (או אם כולם בגן יעשו את הטיפול היום! וכולם יגיעו מחר נקיים, או אם נכתוב בוואטאפ הכיתתי שהכינה נחמה חזרה לגן ונא לטפל), הם כנראה יחזרו בכל מקרה.  זה מציק, מגרד וכואב… אבל מה שבטוח שאת הכינים אפשר להעלים, החרם החברתי לעולם יישאר בלב הילדה.

הטיפול והתמורה:

מה שאני בחרתי לעשות זה לקנות שמפו ומרכך למניעה של כינים, מדי שלושה ימים בערך אני עוברת עם המסרק כשהמרכך עוד בשיער ומוודא שהשיער נקי. אם אני רואה גירוד מאחורי האוזן או במרכז הקרקפת אז בכלל עושים מזה אחה"צ כיף, שמים סרט שאוהבים בטלוויזיה, מתיישבים על איזה פוף כיפי ביחד ומעבירים זמן ביחד בציפייה בסרט, מדברים קצת בין לבין ועושים מזה זמן אמא תוך כדי סירוק השיער.

ואני… מה איתי? הרי ברור שגם אני נדבקתי וזאת הזדמנות מעולה לצבוע את השיער. אני לא באמת יודעת אם זה עובד, סיפרו לי שהחמצן הורג את הכינים אבל לא באמת מצאתי הוכחות כתובות חוץ מזה שזה עבד לי.